<h1>השגות הרז"ה על בעלי הנפש להראב"ד שער הפרישה</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ומה שכתב רב אחא באפשר לפתיחת הקבר בלא דם [עכ"ל הראב"ד]. כדבריו נראה לי. ומה שהקשה עליו הרב מדקא מיפלגי רבי יהודה ורבנן בחתיכה ואע"ג דחתיכה לאו ולד הוא, לאו קושיא היא, שהחתיכה אע"פ שאינה ולד מ"מ נגמרה ברייתה לאחר ארבעים להיות בשר, ויש בה פתיחת הקבר, משא"כ בולד דקודם ארבעים דמיא בעלמא הוא, ואין לו פתיחת הקבר, ואין לנו ללמוד מים מתוך ארבעים משל אחר ארבעים. עוד כתב הרב אבל המפלת כמין קליפות כמין שערות כמין עפר כמין יבחושין אדומים אין כאן חשש לידה ואין כאן חשש פתיחת הקבר [עכ"ל הראב"ד]. נראה מדבריו דכי פליג רבי יהודה במתניתין ארישא ואסיפא. אבל באמצעיתא מודה. ואני אומר דמאי דאמרינן בגמרא [כ"ב ע"ב] במחלוקת שנויה ורבנן היא, אכולה מתניתין קאי, ובכולה פליג רבי יהודה, דאידי ואידי בריה נינהו ואית להו פתיחת הקבר. תדע דאמרינן על מציעתא [שם] אי הכי לא נמוחו נמי, אמר רבא כי לא נמוחו בריה נינהו. עוד כתב הרב הרואה דם יבש אע"פ שלא נמוח טמאה נדה [עכ"ל הראב"ד]. ואני אומר דא ודא אחת היא, וראיה לדבר דאמרינן בפרק דם הנדה [נ"ד ע"ב] אימא הני מילי לח ונעשה יבש, יבש מעיקרא מנא לן, ותו הא דתנן המפלת כמין קליפות כמין שערה וכו' מנא לן, אמר קרא יהיה, יהיה רבויא הוא, אלמא אידי ואידי חד דינא אית להו, ומחד דינא נפקי. ואם לאו נמוח מנין היינו יודעים שהיה דם מעיקרו, הלא זה הוא המפלת כמין עפר אדום, שאם לא נמוח אני אומר בריה הוא, וזה דבר פשוט וברור הוא.
<h2>דף מ.</h2>
עוד כתב הרב גם יש במיני שרצים שהם דומין לחיות קטנות שבארץ, כגון החולד והעכבר והתנשמת [עכ"ל הראב"ד]. לא הבינותי מה רצה לומר, דקאמר שהם דומין לחיות קטנות שבארץ, וכי דומים מאי הוי, רבנן פליגי עליה דר"מ, והלכה כרבים. ואי משום דקאמר רבי חנינא בן גמליאל [כ"ג ע"א] נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה, אין לנו כדברי המכריע בהכרעה דברייתא, וכל שכן בהכרע יחיד במקום רבים. וכדי שלא יטעה אדם בדברינו אנו מאריכים בפירוש הדבר. מצאנו בזה [שתי] מחלוק[ו]ת לר"מ וחכמים (הא), חדא מתניתין [כ"א ע"א], וחדא ברייתא [כ"ג ע"ב]. המפלת מין בהמה חיה ועוף, רבי מאיר מטמא, הואיל דנאמר בהן יצירה כאדם [כ"ב ע"ב], והואיל ובמינו מתקיים [כ"ג ע"א]. בזו רבי מאיר לחומרא. ורבנן לקולא, מאחר שאין בו צורת אדם. פניו פני אדם ונברא בעין אחת כבהמה, בזו רבי מאיר לקולא ורבנן לחומרא, וטעמא דרבי מאיר דמטהר הואיל ואין במינו מתקיים, שאין אדם ולא בהמה מתקיים בצורה הזו. וטעמייהו דרבנן דמטמי מאחר שיש בפניו מקצת צורת אדם דיו. ורב ירמיה בר אבא [ד]הוה ס"ל מעיקרא אף בזו רבי מאיר להחמיר ורבנן להקל כעין פלוגתייהו דמתניתין, לאו משום דשמיע ליה ממתניתין, ולא מדוקיא דמתניתין, אלא גמרא גמיר לה הכין. ואפכוה ניהליה רבנן, ואיהו נמי הדר ביה, ואמר אי תניא תניא. והכל מודים בגופו [תיש] ופניו אדם אדם. ואע"פ שאין במינו מתקיים, מאחר שכל צורת פניו אדם הרי זה ולד. גופו אדם ופניו תיש ולא כלום, שהרי אין במינו מתקיים, ואין בפניו צורת אדם, כשמעתיה דרב ירמיה בר אבא. וכולה גמרא הוא דגמיר לה רב ירמיה הכין. ואי קשיא לך מאי שנא גופו תיש ופניו אדם שאמו טמאה, וגוף אטום אמו טהורה, ואע"פ שכל גופו ופניו צורת אדם, והא אשכחן דמטמי רבנן בנברא בעין אחת כבהמה אע"פ שאין במינו מתקיים כלו כאחת. זיל הכא במינו מתקיים וזיל להכא במינו מתקיים, ויש בפניו מקצת צורת אדם, אבל גוף אטום, או ושטו אטום, או נברא בעין אחת באמצע, או בירך אחד באמצע, אע"פ שכלו צורת אדם, אין גוף אטום ולא שאר התמונות הללו מתקיימים בשום בריה בעולם, והכל מודים שאמו טהורה מטומאת לידה.
